האונה השמאלית

בטרם נדבר על "ריק" מוטב להבין מהו מבנה החומר. החלקיק הקטן ביותר שעדיין מקיים את תכונותיו של החומר הוא אטום. האטום בנוי מגרעין ומאלקטרון אחד לפחות שקשור אליו. הגרעין מורכב מחלקיקים שנקראים נויטרונים ופרוטונים וכמותם קובעת את זהות החומר.

​

עם זאת אף שמשקל הגרעין הוא 99.94% ממשקל האטום, גודלו הוא פחות מ- 0.0001% מגודל האטום, והאלקטרונים אף קטנים יותר. גרעין האטום קטן כל כך, שאם האטום כולו היה בגודל של אצטדיון טדי, גרעין האטום היה בגודל של שקל הנח במרכז המגרש. והמרחב העצום שמשתרע בין גרעין האטום לקצהו? ֵריק. בפועל, כל חומר שאנחנו רואים, מרגישים וטועמים הוא ברובו המכריע מרחב ֵריק.

​

מתבקש לחשוב שהריק נפוץ ביקום, אבל הפיזיקאים שעובדים במעבדות בבניין דנציגר ב' בגבעת רם טוענים אחרת. המושג "ריק" בעייתי בעיניהם מאחר שיצירת מרחב כזה, ללא שום חלקיק, דורשת תנאים קיצוניים שלאדם אין אמצעים לקיים. אם נבחר מרחב שגודלו זהה לאלקטרון אחד (כדי להקל על עצמנו), ולצורך העניין נדמה אותו לכוס ואת החלקיק למים, בכל רגע נתון תוכל הכוס הזו להתמלא במים בצורה ספונטנית – בין שהמים עברו מכוס אחרת ובין שנוצרו יש מאין. יתרה מכך, אין איך לבדוק אם יש בה מים.

הסיבה לכך היא ש"עקרון האי-ודאות" קובע שכל אינטראקציה עם חלקיק משנה אותו – מספיק שהסתכלנו על הכוס או שמדדנו אותה באמצעי כלשהו כדי לשנות את מצבה. לכן, אם נסתכל על כוס ריקה ייתכן שהיא הייתה מלאה לפני שבדקנו ושההתבוננות שלנו השפיעה על מצבה, ולהפך.

​

אם נתייחס למושג "ריק" כ"ואקום", כפי שהפיזיקה עושה בו שימוש, הוא למעשה לא למצב בלתי מוחלט - של ריקנותו של המרחב, אלא לסקאלה. הסקאלה הזאת מודדת את ריכוז החומר במרחב. מדד של אטמוספרה אחת שווה למספר קבוע המייצג את ריכוז החלקיקים הקיים באוויר שעל פני כדור הארץ. מדד של ואקום מוחלט אינו יכול להתקיים, כאמור. אכן תסבוכת לא פשוטה. משום כך הפיזיקה קובעת שרעיון הריק מעניין אבל לא שימושי. "את השאלה הזו נשאיר לפילוסופיה".