האונה השמאלית
אללה הוא אכבר, Praise the lord ואלוהים אדירים שגורים בפינו מימים ימימה. בין אם מדובר באדם דתי או באתאיסט מוחלט, שאילת שאלות וחיפוש תמידי אחר משמעות, אל ואמונה הנם מנת חלקנו. עבורי נראה כי אין יום, שעה ושנייה בהם מחשבותיי לא עורכות דיון יהודי מעמיק במחלוקות פנימיות לגבי אמונתי. לא מדובר רק באמונה שלי באל, אלא גם באמונתי בעתיד, בהצלחתי ובמין האנושי כולו.
החיפוש האמוני הזה מרגיש לי לעתים מבודד משאר החברה, פנימי ואינדיבידואלי, אך לא מדובר במשבר חדש. עוד משחר הימים בני האדם תרו אחר אמונה ותקווה, ולאורך ההיסטוריה מצאו להם מפלט בדתות שונות. האמונה כי יש דבר מה אשר גדול מהחיים עצמם, כוח עליון שמשפיע על הלך הדברים, נתנה מקום לתקווה. לפי התיאוריה של סר אדוארד טיילור בספרו 'תרבות פרימיטיבית' ('primitive culture'), אחד מן המקורות הראשונים לאמונה הדתית הינו האנימיזם. אנימיזם מגיע מהמילה הלטינית אנימה (anima) שמשמעותה נפש או נשמה, והוא מייחס נשמה לטבע הסובב אותנו. לפי אמונה זו, אותה נשמה מגיעה אל החי, הדומם והצומח על ידי גלגול נשמות ומגלמת בתוכם את נפשותיהם של מנהיגים גדולים או את נשמותיהם של אבות אבותינו. כך נוצרה בקרב בני האדם היררכיה וסגידה לגורמים כמו השמש והירח, הים וההרים. בשונה מהאלים או מהאמונה באל אחד, כוח החיים האנימיסטי הכיל סגולות מועטות בלבד כמו הורדת גשם, גידול התבואה, פוריות וכו'.
יש הסוברים כי התפתחות אמונה זו נוצרה מתוך תגובה פסיכולוגית של פחד מהמוות ומהרצון לשמר את החברה מהזעזועים שנקרו בפניה.
כך או כך התפתחות האנימיזם הובילה ברבות השנים להתפתחותן של אמונות שונות בקרב עמים שונים ועל פי חלק מהחוקרים, אף הובילה להתפתחות הפוליתאיזם (אמונה בריבוי אלוהות).
הפוליתאיזם בשונה מהאנימיזם לא מייחס נשמה לגורמים שונים דוגמת השמש או הכוכבים, אלא לישויות אלוהיות שמניעות את אותם הגורמים ושולטות בהם. כך התפרצות הר געש, שיטפון או שנת בצורת מוסברים כתגובות זעם וכעס של האלים השולטים עליהם.
אמונה
בנוסף לשליטה בגורמי טבע שונים, ישנם אלילים טריטוריאליים אשר פוקדים אזור, נהר מסוים או ימה. בזמנים קדומים כאשר טריטוריה ששלט בה אל מסוים נכבשה על ידי שבט או עם אחר, אותה הטריטוריה הופקדה בידי האל החדש של התרבות הכובשת והאל הקודם "פינה את מקומו". במקרים רבים, האלים של אותו שבט כבוש אומצו על ידי השבט החדש ואף נכנסו אל הפנתאון של אותה הדת. דוגמה לכך ניתן לראות בתרבות המצרית הקדומה שבה האל המצרי רע מכיל בתוכו אלים קדומים של אותו האזור כמו הורוס ואתום. ברבות השנים, הפוליתאיזם אשר שלט בתרבות המצרית, היוונית ובתרבויות אחרות הורד מגדולתו ואף נעלם מתודעתם של תרבויות רבות כמו תרבות יון העתיקה. את מקומו תפס המונותאיזם, אמונה באל אחד.
המונותאיזם הביא עמו גילוי מזן חדש. לא עוד ריבוי אלים אלא הכלה, כוח עליון ששולט על הכול. עם ההבנה הזו הגיעה גם המשמעות החדשה שבה חיי האדם מוקדשים לעשיית רצון האל היחיד. לא מדובר עוד בגלגול נשמות או בקשר כזה או אחר אל הטבע, אלא ישות בעלת כוח אינסופי אשר קיימת מעל הטבע, מעל הזמן והמרחב.
נראה כי אמונת האדם באל עוברת ותמשיך לעבור גלגולים רבים. תליית עתידנו וגורלנו בגורם גדול מאתנו עשויה לגרום לפחד וליראה, אך היא יוצרת גם אחדות ואחווה ונוטעת תקווה בלבם של רבים. בין אם אתה אדם מאמין או אתאיסט מוחלט, נראה כי אמונה ובייחוד אמונה דתית אינה דבר שניתן להתעלם ממנו. אותה תהייה לגבי כוח עליון תהיה שם תמיד, תגרום לנו לשאול, לפקפק, לחקור בחוץ ובנפשנו ולמצוא תקווה.