על כוחו של עיבוד
מאת: עמית צפריר
למרות התפקיד המורכב, המאתגר והאינטגרלי של המעבד בעיצוב השירים והיצירות שכולנו מכירים, בשלהי שנות ה-80 חל שינוי בתהליך הפקת המוסיקה. בהתחלה למפיק המוסיקלי היה תפקיד מוגדר, הוא היה אחראי על ליטוש היצירה או האלבום ועל עיצובם, הציע שינויים והכריע על מבנה. בשנים האחרונות היטשטשו הגבולות בין שלושת התפקידים: המפיק המוסיקלי, המעבד וטכנאי ההקלטה. המפיק המוסיקלי הוא כבר לא רק איש לוגיסטיקה וייעוץ, המעבד כבר לא האיש היחיד שכותב תפקידי כלים לשיר, והטכנאי הוא כבר לא רק איש טכני. שינוי זה דחק את אלכס וייס ועמיתיו לשוליים והשפעותיהם על המוסיקה הפופולארית דעכו.
על אף האמור לעיל, בעשור הראשון של המאה ה-21 דווקא עלתה החשיפה שקיבלו המפיקים המוסיקליים. החשיפה הזו מתבטאת בהוצאת אלבומים שהמפיק הוא הדמות המרכזית בהם. מארק רונסון לדוגמה הוא מעבד ומפיק בן-זמננו שהצליח לפרוץ לתודעת הכלל לאחר שהוציא אלבום שלם של גרסאות כיסוי בעיבודים חדשניים (השיר 'ואלרי' בשיתוף איימי ויינהאוס הוא מהבולטים שבהם). כמו כן, בעולם האלקטרוני שולטים כיום דייוויד גטה ואביצ'י – מפיקים מוסיקליים שעומדים בקדמת הבמה.
אז בפעם הבאה ששיר יתפוס לכם את האוזן, נסו לחשוב כיצד הוא היה נשמע בגרסה הגולמית שלו, בלי שכבות של נגנים, הרמוניה וליווי, וזכרו שכל אלו לאו דווקא היו נשמעים כך לולא היה מעורב בהם מפיק או מעבד בעל יכולת לשמוע משהו קטן ולדמיין עולמות גדולים.
שיר ומנגינה עדיין אינם הופכים יצירה לשלמה. מאחורי יצירות מוצלחות רבות עומד גם מעבד, "איש הצללים" שעוטף את היצירה ומפיח בה חיים.
לפני כמה שבועות שודרה ב"קול המוסיקה" תכנית שהוקדשה כולה ליצירותיו של מאנוס חג'ידאקיס, אחד המלחינים הגדולים במוסיקה היוונית. לפתע החל להתנגן השיר Dedication של להקת New-york rock & roll ensemble ומשהו בו היה לי מוכר להחריד. לאחר חקירה ושיטוט במרחב הווירטואלי גיליתי למה. השיר הזה היה בסיס לשירה המוכר של חוה אלברשטיין, "שיר סיום" (מילים: נעמי שמר). מה בין הביצוע הזה, האמריקאי כל כך, לשיר העברי והארץ-ישראלי של אלברשטיין? קו מלודי זהה, אבל שני שירים שונים בתכלית (אפילו המילים של שמר לא היו תרגום אלא כתיבה חופשית למנגינה). חג'ידאקיס, כך מתברר, היה מפורסם מאוד בישראל של שנות ה-60 וה-70, ויצירותיו תורגמו לעברית והפכו לקלאסיקות ישראליות בביצוע הפרברים, שלישיית גשר הירקון, הגשש החיוור ועוד.
אז מה הוא המרכיב המרכזי שמבדיל בין שתי היצירות? מה הופך יצירה אחת לישראלית בהווייתה? התשובה, רבותיי, טמונה בעיבוד. עיבוד מוסיקה משמעותו סידור ראשוני או ארגון מחדש של שיר או יצירה בהיבטים מוסיקליים – מקצב, סגנון, סולם, ז'אנר, כלים ועוד. מעבד הוא מעין במאי של היצירה המוסיקלית או התסריטאי שממיר ספר לתסריט. המעבד המוסיקלי משתמש בחומר הגלם המוסיקלי – הלחן והמלודיה, כדי ליצור יצירה שלמה בעיצובו.
מעבדים הם יוצרים מוכשרים העובדים בצללים.
עיבוד לכלים מוסיקליים הוא תהליך מורכב המצריך מיומנות, הכרת הכלים והכרת טווח היכולות שלהם, וכמובן גם היכרות עם הכתיבה המדויקת לכל כלי וכלי. עם זאת מחוץ לתעשיית המוסיקה, מעבדים הם אולי האוכלוסייה הכי פחות מוערכת. הוכחה ניצחת לכך היא שב"שירונט" ובדומיו, בשורה העליונה מצוינים רק הפזמונאי והמלחין ואילו המעבד אינו מוזכר כלל. מעבד מקבל שיר, לעתים קו מלודי גולמי, ומעצב אותו ליצירה שיש בה עומק ומהלכים הרמוניים, הוא עוטף אותו והופך אותו ליצירה שלמה. אכן, לפזמונאים ולמלחינים יש תפקיד חשוב ביצירה, אך אי אפשר להתעלם ממשקלו המכריע של המעבד. במקרה של "שיר סיום", רק לאחר חיפוש מעמיק ברשת גיליתי שהמעבד של השיר הוא אלכס וייס (התשובה נמצאה בפורום של אתר נידח ולא בשום אתר מוסיקה רשמי), מעבד מוסיקלי שפעל בתחום הזמר העברי משנותיה הראשונות של המדינה ועד תחילת שנות ה-90. הוא נמנה עם המעטים מבין המוסיקאים הישראליים שעסקו בעיבוד מוסיקלי בלבד וכמעט שלא בהלחנה. לא פלא שאדם בעל רקע כזה הצליח לקחת את השיר המקורי של חג'ידאקיס ולהפוך אותו לקלאסיקה ישראלית.
המעבד המוסיקלי משלב לפעמים ביטוי אישי ביצירה המולחנת ומקנה לה סגנון ייחודי משלה; הוא יכול, למשל, להוסיף לשיר חלקים שלמים, לשלוט במבנה – להחליט לחזור או לשנות, ולהוסיף הקדמה או סיום. אלכס וייס, לדוגמה, הוסיף קטע שלם מפוגה של י.ס באך בשיר "שבת המלכה" של אריק איינשטיין.
שבת המלכה - אריק איינשטיין