מדור קולנוע
"לואין הוא החתול", אומרת מזכירה באוניברסיטה ללואין דיוויס, גיבור סרטם האחרון של האחים כהן. היא אומרת לו את זה מפני שהיא לא שומעת אותו היטב, אך החתול הזה לא מוזכר סתם. בכמה מסרטיהם של האחים כהן שבה ועולה דמות החתול, לרוב בהקשר של פרדוקס "החתול של שרדינגר". זהו ניסוי מחשבתי שמנסה להסביר את האבסורד שבתורת הקוונטים. בעזרת הניסוי האחים כהן מנסים לומר משהו על תפיסת המציאות של הדמויות באותם סרטים, והדבר בולט בעיקר בסרטם האחרון "בתוך לואין דיוויס".
אז בואו נתחיל בניסוי מחשבתי: מכניסים חתול לקופי סה אטומה, לאחר מכן מכניסים לתוכה חומר רדיואקטיבי שיש לו הסתברות של חמישים אחוז להתפרק במהלך הניסוי. בתום זמן קצוב פותחים את התיבה ורואים אם החתול חי או מת, אך רגע לפני הפתיחה החתול למעשה לא חי ולא מת.
זה האבסורד שאליו הניסוי חותר.
מה כל זה קשור ללואין דיוויס?
אחד האלמנטים הבולטים ביצירה של האחים כהן הוא הפרשנות. הדמויות בסרטיהם כמעט תמיד מנסות לפרש את המציאות בצורה שמתגלה כמוטי עית, כך שהפרדוקס של שרדינגר מונח שם, אך הוא עולה לפני השטח רק בכמה סרטים. הניסוי מוזכר במפורש בשלושה סרטים, סוג של טרילוגיית שרדינגר. ב"האיש שלא היה שם" הוא משמש טיעון משפטי לחוסר היכולת לקבוע אם אדם אשם, ב"יהודי טוב" הוא בא לידי ביטוי בשיעור פיזיקה שמשקף את מצבו של הגיבור, וב"בתוך לואין דיוויס" אמנם לא מדברים על שרדינגר אבל יש חתול, והחתול הזה מניע את המסע חסר התכלית של גיבור הסרט.
לואין דיוויס הוא זמר פולק בשנות ה-60 בניו-יורק. הוא חושב עצמו לאמן טוטאלי, שהאומנות היא חייו וחייו הם אומנותו, ולכן הוא לא מוכן להתפשר על דבר. הוא חושב שכל מה שנמצא מחוץ למסגרת החשיבה הרומנטית הזאת (מחוץ לקופסה) הוא מדכא, מייאש ובעיקר לא אותנטי, ולכן לואין תקוע. חתול שהוא נאלץ לשמור עליו ובורח לו הוא מה שמוציא אותו למסע להגשים את חלומו: לקבל הכרה בגדולתו בתור מוזיקאי.
בעקבות החתולים של האחים כהן
"בתוך לואין דיוויס" הוא סרט מעגלי, ובסופו אנו חוזרים לתחילתו.
בסוף הסרט בוב דילן עולה להופיע אחרי לואין ובכך רומז לנו שעולם הפולק עומד להשתנות לחלוטין ושלואין עומד להיעלם בתהום הנשייה. אחד האלמנטים האירוניים והיפים בסרט הוא שבעוד לואין מדבר על אותנטיות, האמנות שלו היא ביצוע יצירות של אנשים אחרים. כלומר, ההיפך מהאותנטי, מהאישי. בוב דילן אינו רק אזכור היסטורי, אלא הוא אמן שכל הקריירה שלו היא תהליך בלתי פוסק של השתנות וחקירה. לכן הוא גם משמש תמונת מראה אכזרית ללואין.
"לואין הוא החתול", לשורה הזו יש יותר מרובד אחד. לואין הוא בדיוק כמו החתול של שרדינגר, כלוא בתוך קופסה, לא חי ולא מת לאורך כל הסרט. חוסר היכולת שלו לפרש את המציאות לא רק מכשיל אותו, אלא ממש תוקע אותו בזמן. הוא שבוי בתוך ה"לימבו" של עצמו. הוא דמות אבודה שרק אובדת עוד ועוד. המוטיב הזה הופך את הסרט לאחת היצירות המרגשות יותר של האחים כהן, תיאור שבדרך כלל אינו אופייני לסרטיהם.
המסע הזה מוביל לשום מקום. למעשה, במהלך הסרט נדמה לנו שלואין הוא יותר צופה מאשר דמות אקטיבית. הוא אמנם יוצא למסע, אך הוא לעולם אינו בוחר באמת, הוא אינו מתפתח.לאורך הדרך נפרשות בפניו אפשרויות אחרות לחיים: הזוגיות שלו עם ג'ין, חברה טובה שבה הוא חושק ושהוא הכניס בטעות להריון, החיים הבורגניים שהוא בז להם כאשר הוא פוגש את אחותו, חיי העבודה הסיזיפיים שבהם הוא נתקל בביקור עצוב אצל אביו, וגם ילד מחברה קודמת שאולי נולד ואולי לא (כמו החתול של שרדינגר). לאורך כל הסרט הוא פוסל את החלופות האלה. הוא ממשיך לדבוק בדרכו אף שהיא רק מוסיפה לו סבל.