top of page

מדור קולנוע

ווס אנדרסון הוא במאי, מפיק ותסריטאי אמריקאי שיצר לעצמו עולם קולנועי. סגנונו האישי כה בולט וכה ייחודי שכשאני הולך לראות סרט חדש שלו, אני לא מצפה לראות משהו חדש לחלוטין. להפך, אני רואה את הסרטים שלו כדי לחזור אל אותו עולם. אמנם סרטיו הם יצירות נפרדות שעומדות בפני עצמן, אך אפשר לראות בהן גם יצירה אחת וארוכה שמתפתחת ומשתנה, אך מתרחשת כולה בתוך עולם אחד.

אז מה הוא העולם הווס אנדרסוני? זה עולם וויזואלי שעשוי מהרבה אלמנטים: צבעים משלימים ורכים, מוסיקה מלנכולית, תנועות מצלמה רוחביות וארוכות, פריימים שטוחים שנותנים תחושה כמעט דו-ממדית, דמויות שממוקמות תמיד במרכז הפריים ואולי מעל הכול – הסימטריה. עולמו של ווס אנדרסון הוא עולם סימטרי. נדמה שגם הדמויות בסרטיו הן חלק מהסימטריה הזאת, האופן שבו הן זזות או עומדות בפריימים המוקפדים האלה הופך אותן למרכיב מהותי של השפה הסימטרית של אנדרסון.

סימטריה בקולנוע היא דבר נפוץ. הדוגמה הראשונה שעולה בראשי היא החלק הראשון של 'פול מטאל ג'אקט' של קובריק מ-1987. בסרט זה יצר קובריק עולם סימטרי שמתחבר לחוקים של עולם הצבא ולנוקשות שלו, ובפרט של תקופה הטירונות. בסרט זה הסימטריה היא גם מצב נפשי של הגיבור הראשי של החלק הראשון, פייל. הוא לא מצליח להתאים עצמו למסגרת ולכן חורג מהסימטריה, נענש על כך ואף מאבד את שפיותו. אצל אנדרסון האפקט של הסימטריה הוא כמעט הפוך, העולם שלו הוא עולם נוסטלגי, עדין ומנחם. אני חושב שהסיבה לכך היא שהדמויות של אנדרסון תמיד רוצות שליטה. כמעט כל סרטיו נוגעים באובדן ובקושי להתמודד אתו. לכן, סרטיו של אנדרסון מלאים בדמויות שנוטות לעצב לעצמן עולם אחר, מכיל ועדין יותר, שבו הן יוכלו לתפקד, ממקס פישר ('המרוץ לצמרת של מקס פישר' – 1998) ועד סטיב זיסו ('עמוק במים' – 2004). עם זאת העולם הזה תמיד נסדק והסימטריה נשברת.

סרטו האחרון של אנדרסון, 'מלון גרנד בודפשט' (2014), נכתב בהשראת כתביו של סטפן צוויג ולכן לא מפתיע שהוא עוסק בעולם שנעלם. זהו סרט שאפתני מאוד ובעיניי אחד מסרטיו הטובים ביותר. הסרט מגולל סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור שבמרכזו ניצבת דמותו של גוסטב, מנהל מלון במדינה אירופאית דמיונית בשנות ה-30. גוסטב, בגילומו המופתי של רייף פיינס, הוא אדם שיצר לעצמו מבצר תרבותי. גוסטב מנהל  את המלון ביד רמה ודואג לכל פרט. בעיניו יש ערך ליחס שהוא נותן לאנשים שמבקרים במלון. העלילה של הסרט עוסקת בניסיון של גוסטב לטהר את שמו מרצח שלא ביצע, אך ברקע העלילה הצופים מתחילים לקבל רמזים למלחמה שמתפתחת באירופה. בסוף הסרט המלחמה הזאת פולשת לתוך עלילת הסרט ומשתלטת עליו. המלון, העולם שבנה גוסטב, העולם הישן והמגונן, מתפרק בעקבותיה. אף על פי כן גוסטב שומר לאורך כל הדרך על כבודו ועל יחס הגון לזולת, גם אם הזמנים שבהם הוא חי כבר אינם מתאימים לאנשים כמוהו.

העולם של ווס אנדרסון

סרטיו של אנדרסון מלאים בדמויות שמנסות להתכחש לאובדנן האישי, אך גדולתו של 'מלון גרנד בודפשט' היא שהפעם האובדן של הדמויות מתחבר לדבר גדול יותר. אם הסימטריה בסרטיו האחרים נועדה לתאר את העולם שהגיבורים יצרו לעצמם, בסרט הזה היא גם מתחברת לתפיסת עולמם. האסתטיקה היא אחד הערכים המנחים את גוסטב, היא מתקשרת בעיניו להגינות ולכבוד לזולת.

בלבו של הסרט יש אמירה הומניסטית על החשיבות שבשמירת צלם אנוש. לכן, כשהעולם נהרס וכשהסימטריה קורסת גם הערכים של גוסטב נעלמים. מבנה הסרט מחזק את המלנכוליה הגדולה שעוטפת את העלילה. סיפורו של גוסטב עובר דרך כמה מספרים, כך שעולמו נבנה ומתפורר ואז נבנה ומתפורר בשנית, אך הסיפור עצמו שורד. זה אולי האלמנט האופטימי ביותר בסרט כי הוא מציג סיפור שעוסק במספרי סיפורים ולכן בעולם של הסרט הסיפור הוא כמו ירושה. אתה מעביר אותו לאדם אחר והוא מעביר אותו הלאה וכך הסיפור מחזיק מעמד. גם אם החיים הרסו את מלון בודפשט, האמנות משמרת אותו ומחזירה אותו לחיים.

מאת: ניר גילעת

איור: תם קריב

bottom of page