הלכנו לבקר את הפסל ישראל הדני, אמן ירושלמי שעבודותיו מוצגות בארץ ובעולם. נפגשנו בסטודיו שלו בתלפיות כדי לשוחח על ריק, על אמנות אוניברסאלית ועל השראה.
בסטודיו של האמן
ומה דעתך על עולם האמנות באופן כללי?
בעיניי יש אמנות שהיא תוצר של תרבות ואמנות שהיא תוצר של איכות רוחנית. כל אמנות היא תוצר של זמן ומקום. כלומר, היא תוצר של תרבות, אבל יש אמנות שנשארת שם ויש אמנות שפועלת מעבר לזה.
למשל, מוזיקה מתרבות שאת לא מכירה ותופסת אותך, את לא שותפה לביוגרפיה של התרבות הזאת, אבל בכל זאת יש בה משהו סוחף ואוניברסאלי. אנחנו יכולים להצביע על זה במוזיקה ובאמנות הקלאסית. יש יוצרים ענקיים שמרגשים אותנו גם היום. לדוגמה, כשראיתי את הפסלים של איי הפסחא הם עצרו את נשימתי. אתה לא יכול להסביר למה, אבל הם תופסים אותך בשורש של הנשמה. רוב הדברים שרואים בהם אמנות הם תוצר תרבותי וחולף, והערך שלהם הוא רק דוקומנטרי, לא יותר.
מה היית אומר לצעירים שרוצים למצוא את הדרגה הגבוהה והרוחניות, בתקופה שבה האמנות מאוד מסחרית?
אני לא יודע מה הדרך להגיע לשם. אני מאמין שכאשר אנחנו מנקים את ה"רעשים" – מה שאמרו לנו, מה שנהוג ומקובל, ופונים לאיזשהו שקט פנימי ולהתבוננות, אנחנו יכולים להתחבר למשהו והטבע הוא חיבור מדהים, אם אנחנו פונים אליו ומקשיבים לו, לטבע יש יכולת להרים אדם.
מהי הדרך שלך ליצור?
הדרך שלי תמיד הייתה מפוצלת מאוד. עסקתי המון בפיסול סטודיו, באמנות לשם האמנות וגם באמנות בהקשרי אדריכלות וסביבה, שהם סוג אחר לגמרי של אמנות. באמנות שחוקרת את עצמה האמן יוצר דיאלוג עם החומר, עם עצמו ועם מרחב עמום. אמנות שעוסקת בסביבה עובדת עם דברים קונקרטיים, היא מנסה לגעת במקום רוחני מתוך אילוצים חיצוניים.
צריך לחשוב בכל פעם על פתרון אחר. העיסוק הזה נתן לי חופש ואפשרות להסתכל אחרת, להתחיל מחדש ולבדוק דברים. שני המסלולים תרמו ליצירה שלי.
איך היצירה שלך השתנתה לאורך השנים?
בהתחלה העבודה שלי הייתה רציונאלית מאוד. צורות גיאומטריות ומינימליזם במובן הנוקשה. כלומר, כל מה שלא ממש חיוני - מיותר. בעקבות טיוליי בהודו התחלתי לעבוד עם חומרים מגוונים הרבה יותר.
בהודו כל מה שהכרתי היה מועצם פי אלף. הם חיים במקום של ניגודים, הרציונל הוא לא מה שמנחה אותם, ויש בזה יופי וכוח אדיר. הנסיעה להודו הייתה המקור להרבה עבודות סטודיו שהתפתחו אחר כך בסגנון שאני קורא לו "זיכרונות ויזואליים".
האם העובדה שאתה חי ויוצר בירושלים משפיעה על העבודה שלך?
אני לא יכול להגיד שהעבודה שלי מושפעת מהעיר, אבל היא מחוברת אליה. לא הייתי יכול לחיות בעיר אחרת. ערים אחרות מחצינות אותך, ואילו ירושלים מכונסת ומכנסת. זו עיר יפיפייה, ועל כל צורותיה היא העיר המרתקת ביותר בארץ, מבחינה היסטורית ודתית, מבחינת הפולקלור שלה, מבחינת הנוף שלה ומבחינת המקום שלה בתודעה העולמית ובתודעה היהודית. יש ערים מעטות שיש להן מטענים גדולים, וירושלים נושאת את המטען הגדול ביותר. זה עושה משהו לאדם. הייתה לי תערוכה בבית אבי חי שקראו לה "בחיפוש אחר הקדוש".
העבודה שלי מחפשת את מה שירושלים של מעלה מסמלת. לא אמרתי "מוצאת", מחפשת.
מה זה ריק עבורך?
יש הרבה רמות שונות וסוגים של ריק. הריק הגדול שיש בתוך האדם, הריק שקיים בתוך כל אטום. כל הגופים, כל התנועות, הכול פועל בתוך הריק הזה. יצירה נובעת מהריק וחוזרת אליו. אולי אפשר לדבר על הריק בתור אלוהות, הדבר שמכיל את הכול.
איפה הריק בא לידי ביטוי בעבודה שלך?
קודם כול, בתהליך עצמו. יש דברים שאני יודע מה המקור שלהם אצלי ויש דברים שבאים ממקום אחר, כנראה מאותו ריק שאנחנו מדברים עליו.
החלל אינו ריק, הוא נמצא בתוך הריק, אבל אם נראה בחלל ריק אז הדיאלוג שלו עם הצורה ועם המסה הוא המשמעות של הארכיטקטורה ושל הפיסול. אנחנו בעצם עוסקים במתח הזה שבין הגוף והחלל לבין היש והאין, המלא והחסר.
ראינו שבהרבה עבודות שלך יש גם פן אדריכלי, איך אתה רואה את החיבור בין שני התחומים?
פסלים הם מסות שחלל מקיף אותן, אבל אין חדירה לתוכן.
העבודה שלי קרובה לאדריכלות מכיוון שהיא מטפלת ביותר משלושה ממדים, במעטפת וביחסי פנים-חוץ. טובי האדריכלים הם באיזשהו מקום פסלים, וטובי הפסלים הם באיזשהו מקום אדריכלים ללא פונקציה, אלא אם מדובר בפונקציה רוחנית. בעיניי אחת הפונקציות החשובות של הארכיטקטורה היא הפונקציה הרוחנית, כלומר, היכולת להעלות את המשתמש למקום גבוה יותר בקיום שלו. זה גם מה שהפיסול מחפש, בלי לדון בפונקציות של שימוש, מגורים ועוד.
לדעתי זו טעות שאדריכלות ופיסול מופרדים באקדמיה. שיתוף הפעולה בין האמנויות מבורך והרנסנס הראה לנו את זה. בעבר פסל לא הוכנס לבניין כמו שאני מכניס שולחן הביתה ומסדר רהיט במקום יפה בחלל. היה שיתוף פעולה אורגני, האמנות הפלסטית הייתה שזורה בארכיטקטורה.
איך לפי דעתך צריך ללמד פיסול ואמנות?
אני אישית לא יודע איך מלמדים אמנות, אפשר רק ללמד טכניקות. ראיתי תלמידים שנהפכו להעתק לא מכובד של מוריהם כי המורה היה דומיננטי מדי. אמנות היא לא משהו שבית ספר יכול להקנות לך, הוא יכול ללמד אותך איך להסתדר עם החיים אחר כך. אנחנו לא למדנו את זה והרבה אנשים לא יודעים מה לעשות אחרי הלימודים.
חשוב מאוד שילמדו רישום, צבע, מסגרות, נגרות, עבודה בגבס, חומרים פלסטיים. ככל שאתה שולט בטכניקה, חופש החשיבה שלך גדל. אתה יודע לדבר עם החומר והחומר נותן לך השראה.
מה דעתך על עולם הפיסול היום?
הפיסול שהכרנו הולך ומצטמצם. יש תחומים חדשים שאני מכבד, תחומים העוסקים בחיבור בין האמנויות לצילום. היום נוח להחזיק במוזיאונים קטעי וידאו וצילומים הרבה יותר מאשר פסלים, כי הם קלים להעברה, הביטוח לא יקר וכולי. האמנות גם נעשית מעורבת יותר פוליטית.
זה חשוב, אבל אני לא בטוח שאמנות היא הכלי היעיל ביותר לטפל בנושא. אלא אם מדובר במישהו שיוצא מהתחום האמנותי כמו גויה, שעסק באמנות פוליטית, אבל העלה אותה לגבהים אחרים. אנחנו לא רואים יצירות כאלה היום, אולי רק פה ושם.
מאת: אליענה הורנשטיין וחן גבאי
