כך כתב הצלם שלמה סרי בפתח דבר לספר של אביו, "דוד סרי - תצלומים 1930–1950", שערך והוציא לאור.
שלמה סרי, יליד 45' מירושלים, הוא בוגר קולנוע וצילום בקאמרה אובסקורה, בית צבי, מוסררה, המדרשה הגאוגרפית ובית ברל. כשנפגשתי אתו לראשונה כבר הייתי שבויה בקסמיו של ספר התצלומים של אביו.
מתי בעצם התחלת לצלם ?
״גדלתי בבית שבו חדר המלאכה שלו היה חדר הצילום. גדלתי לתוך הדבר הזה בתור ילד כך שאין זמן מסוים שבו התחלתי". למרות כל זאת נראה כי לימודי הצילום כמקצוע חשובים בעיניו: "היום, בשונה מבעבר, כל אחד מצלם. אם זה בטלפון או במכשיר אחר, כולם יכולים לצלם כל דבר שהם רואים. אם רוצים להבדיל בין ים הצילומים שיש היום לבין דבר שיש לו משמעות צריך לדעתי ללמוד על צלמים אחרים, ללמוד צילום ועוד. נדיר שיבוא מישהו משום מקום ויציגו אותו בתערוכות ברחבי העולם".
באיזה סוג צילום אתה מתמקד?
״הצילום שאני מתמקד בו הוא צילום עכשווי - . כלומר, צילום של העכשיו, של הרגע. צילום של נופים הוא מה שנקרא לוחות שנה מבחינתי".
אחד הפרויקטים שסרי עובד עליהם בימים אלו הוא צילום ה״סופר מון״ בקפריסין.
סרי נוסע לשם כמעט בכל שנה כדי לצלם. ״יש לי פרויקטים לגמרי שונים.
פרויקטים שהם בגדר ספקטקל. ספקטקל יכול להיות גם תופעת טבע. אני נוסע לקפריסין מפני שהשמש זורחת שם במערב מצדו של הים, ובעקבות זאת נוצרת תופעה מדהימה – הירח עולה מהמים כמו ציור של בוטיצ'לי". בשונה משנים אחרות, השנה הוא נוסע לצלם תופעת טבע של פעם ב-70 שנה. "הירח המלא יהיה אדיר בגודלו, ב-14% יותר מהרגיל.
בפרויקט זה אני גם תמיד מצלם וידיאו של התופעה". אחד הדברים המופלאים שניתן לראות בתצלומיו ובווידיאו הוא תופעה של "נזילת הירח" אל תוך המים. נראה כי השפעת האטמוספרה על הירח יוצרת עיוות וגורמת לאשליה של מעין כדור גלידה שנמס לתוך הים וצובעת אותו בגוונים של אש.
כפי שכבר למדתי לגלות מנפשו ההרפתקנית, סרי לא מבזבז את זמנו ויוצא לתור אחר ריגושים נוספים בעת שהייתו בקפריסין. "באחת הפעמים בקפריסין, בין חיפושי המקומות, מצאתי מקומות שהיו מחנות בריטיים במלחמת העולם השנייה. עד היום רואים שאריות מהתקופה ההיא. כמו כן, יש גם ימות מלח המשמשות מעין עיירות נופש ובהן בחרתי להתמקד".
אותן עיירות נופש שעליהן סרי מדבר מעבירות תחושה של עיירות רפאים. הוא מצלם בסוף עונת התיירות , כך שהכול כבר נטוש ורק שאריות של חיים שהיו מבצבצות להן בתצלומים.
התחלתי את מסעי בפוקוס על אמן אחד וגיליתי עולם ומלואו, הממוקד ברגעים אחדים אשר יוצרים לשבריר שנייה מציאות אחרת. מציאות זו משתקפת לה ביצירותיו של שלמה סרי.
בסטודיו של האמן
"עוד מילדותי זכור לי שאבי, לצד עיסוקו בעבודות מתכת עדינה, אהב מאוד לצלם. הוא נהג לשאת את מצלמת הלייקה שלו כמעט לכל מקום."
מאת: צליל רובינשטיין
הסתכלתי על העבודות שלך אל מול העבודות של אביך. נראה כי אביך צילם אינטראקציה בין אנשים ואילו אתה בחרת להתמקד יותר בנופים. מדוע?
״מדובר בנופים 'פצועים' אשר יש בהם מרכיב שלנו, של בני האדם אשר פוצעים אותם. ניתן למצוא נופים כאלה באזורי מחלוקת. אני מנסה ללכת על קו התפר הדק הזה. אני יוזם כל מיני פרויקטים כמו מה שאת רואה פה ממול", סרי מצביע על תצלום שהוגדל ונתלה על הקיר משמאלי. "מה את רואה פה? יש כאן נוף וצריף מכירות ונראה שגם הנוף עצמו פצוע. משמאל לאופק רואים גבעה שעדיין לא עלו עליה". התמונה צולמה בהר חומה, כך הוא מסביר, וממשיך להתמקד בתצלום "מימין לצריף אפשר לזהות התערבות בוטה – חפירה של איזשהו פצע, מגרפה ענקית שעשתה בו חור. מצד שמאל נסלל שביל עפר ורואים כי יד אדם נגעה בו". תצלום זה הוא רק אחד מסדרת תצלומים של סרי אשר מציגה את התערבות האדם בטבע ואת השינוי שנוצר אט אט באותה הנקודה עד לרגע המכריע שבו הנוף עבר טרנספורמציה מלאה. "הייתה לי תערוכת יחיד בבית האמנים שקראו לה "עתיד ורוד". למה עתיד ורוד? מפני שהצריף הזה (קשה לראות מפני שהתמונה דהתה) ורוד. מדוע הוא ורוד?" הוא מסביר בגיחוך וחיוך עולה על פניו "רצו לצבוע אותו בלבן אך בדלי הצבע היה קצת אדום". ככל שאנו מתקדמים בשיחתנו עוד ועוד פרויקטים מוצגים בפניי, ונראה כי אין זה מקרי, סרי מלקט בקפידה רגעים שכאלה. "אני מתעניין מאוד בנופים חד-פעמיים. אני מנסה לזהות אותם מפני שיש בזה הנצחה של משהו שלא יחזור יותר לעולם". אביו לעומת זאת, כך מגדיר סרי בספרו, בחר לתעד התרחשויות מינוריות מחיי היום-יום: "הוא בחר לתעד את הרגע החולף, את המחוות הקטנות ואת האירועים הפרטיים, אלה המרכיבים את חייו של כל אדם. כצלם משוטט הוא משקף בתצלומיו רגעים בודדים, המתחברים לרצף של זמן ומקום אשר היו פעם ואינם עוד".
כל צלם נוקט שיטת צילום אחרת ועדיין יש משהו שמאגד את כולם, כך מסביר סרי. "אחד הדברים הברורים בכל צילום הוא שהצלם עמד במקום
מסוים וצילם אותו. אני אישית חזרתי אל המקום הזה. יש לחזור ולצלם עד שכבר לא תוכל לעמוד באותה הנקודה מפני שתפס את מקומה בור או יציקת בטון שתהפוך בסופו של דבר לבית. נוסף על הצילומים ליוותה את הפרויקט עבודת וידיאו והיא הוצגה בתערוכה בשם "בית" ביבנה. בתערוכה רואים איך המקום משתנה מהצילום הראשון שצילמתי ועד השלב האחרון שמצולם בו אינטרקום לצד דלת כניסה לבית. עמדתי במקום שבו נמצא האינטרקום היום. זה פחות או יותר נעצר לאחר הבניחה. לקראת התערוכה העזתי ללכת לשם ולחצתי על האינטרקום של אחת הדירות. הדיירים חשדו ולא הבינו מי אני. אחרי שהסברתי מה אני רוצה, רק דייר אחד שיתף אתי פעולה, בדרך נס הוא נענה והקשיב להסבר שלי. אמרתי לו שצילמתי את האזור כשלא התחילו לבנות ושאני חושב שהמקום שצילמתי ממנו נמצא במרפסת שלו. הוא נתן לי לעלות ואף קרא לאשתו לראות את התצלומים".