מדור קולנוע
זהירות ספויילר!
סרטי מדע בדיוני מתחלקים לשתי סוגות. הסוגה
הראשונה, הפופולרית, משתמשת בז'אנר על מנת ליצור סרטי אקשן עתירי תקציב ואפקטים. המסע של הגיבור הוא תמיד החוצה, אל עבר החלל החיצון, בלבו ניצב מאבק של חיים או מוות אל מול חייזרים או מטאור. הסוגה השנייה עושה מהלך הפוך. המסע הוא לכיוון השני, אל החלל הפנימי. הגיבור מתעמת עם עצמו, עם השאלות הקיומיות שהז'אנר מציף. 'המפגש' הוא סרט כזה.
הדניס וילנב הוא אחד הבמאים הפוריים ביותר בהוליווד. השנה יצא סרטו 'המפגש', שנה הבאה יצא סרט המשך ל'בלייד ראנר' בבימויו, ולאחר מכן הוא יעשה גרסה משלו ל'חולית', ספרו האייקוני של פרנק הרברט.
וילנב במאי מרתק. יש משהו קלאסי ומהודק בעשייה הקולנועית שלו ועם זאת סרטיו מרגישים אישיים מאד. כך גם במקרה של 'המפגש', סרט מדע בדיוני שעוסק בהגעתם של חייזרים לכדור הארץ. הסרט נפתח במונטאז' שמתאר איך לואיז, גיבורת הסרט, המשוחקת על ידי איימי אדמס, איבדה את בתה בעקבות מחלה סופנית. כאשר החייזרים מופיעים לפתע, הצבא האמריקאי פונה לעזרתה כי היא לינגוויסטית, מומחית לשפות, ומבקש ממנה עזרה בפענוח שפתם של החייזרים.
הביקורות טענו שה'מפגש' עוסק בתקשורת. תקשורת בין חייזרים לבני אדם, תקשורת בין מדינות, תקשורת בין הקהל הצופה לסרט עצמו. אך בעיניי ניתן להעניק לסרט פרשנות נוספת, הקשורה לאמונה. אחד הנושאים המורכבים ביותר לדון בו הוא התפתחות רוחנית. כיצד ניתן להעביר בצורה קולנועית דמות שעוברת שינוי רוחני?
כאשר לואיז פוגשת את החייזרים היא נעמדת מול מסך גדול והם מראים לה, על המסך, סימנים עגולים. הם מנסים לתקשר אתה בעזרת השפה שלהם. לאורך הסרט כולו לואיז מנסה לפענח את הסמלים שהחייזרים מראים לה. היא מבינה שהם חווים את המציאות בצורה אחרת. כמו הסמלים שלהם, גם החייזרים חווים את הזמן בצורה מעגלית, והם יכולים לנוע בתוך ציר הזמן בצורה לא לינארית. במובן מסוים החייזרים נותנים לה טקסט רוחני, כתב קודש, שהיא צריכה להבין. הם מעניקים את שפתם למדינות נוספות בעולם וכל מדינה מנסה לפרש את משמעות הסמלים. כאשר הם נותנים את המילה 'נשק', הגנרלים נלחצים וחושבים שהחייזרים מגלים עוינות. לואיז מנסה להסביר להם שייתכן שיש טעות בתרגום, שהם מנסים לומר את המילה 'כלי' ואין להם את היכולות להבין אם הם עוינים. לואיז מנסה להבין לעומק מה עומד מאחורי הגעתם, ומה משמעות המילים שניתנו לה, בעוד שרוב האנשים בעולם מנסים לפרש אותם בצורה מילולית. הסיטואציה הזו היא מטפורה נהדרת למחלוקות בנוגע לאמונה ודת. אנשים רבים מפרשים טקסטים רוחניים מתוך החרדות או האינטרסים שלהם, בעוד אחרים מנסים להבין את המשמעות הגדולה, המטאפיזית, שמסתתרת בתוכם.
המפגש/ התפתחות רוחנית כמהלך קולנועי
בסצנה מרכזית בסרט, לואיז חולמת על שיחה עם איאן, פיסיקאי שמתלווה אליה למפגש עם החייזרים. הוא מדבר אתה על התיאוריה שלפיה לימוד של שפה חדשה משנה את התודעה. ואכן, ככל שהסרט מתקדם לואיז משתנה. היא חווה מחדש רגעים עם בתה, תודעתה זורמת מהעבר אל העתיד ללא בקרה. לקראת סוף הסרט הצופים מבינים שהמוות של הבת שלה הוא לא העבר שלה אלא העתיד שלה. לואיז עוברת התפתחות – בגלל שהיא לומדת את שפת החייזרים היא מתחילה להתנתק מהזמן הלינארי ומתחילה לנוע לאורך ציר חייה, וכך היא מצילה את המצב בזכות השפה החדשה. היא נעה בתוך הזמן על מנת לשנות את העתיד. 'המפגש' אולי נראה בתחילה כמו סרט פלישת חייזרים אך הוא למעשה סרט מסע בזמן. והמסע הזה הוא מסע פנימי. היכולת שלה גורמת לה לגלות את העתיד הטרגי שמחכה לה, אבל במקום להתנגד לו, היא בוחרת בו. היא מקבלת פרספקטיבה שונה לחלוטין על חייה. החייזרים העניקו לה את היכולת לבחור בגורל שלה.
כמו שכבר ציינתי, הסרט נפתח במות בתה של לואיז המעניק לצופים ידע מוקדם על סיפור הרקע שלה, ומאפשר לנו לפרש את כל המהלכים שלה לאורך הסרט על בסיס המידע הזה. אנו רגילים לחוות את הקולנוע ואת החיים בצורה לינארית, דבר מוביל לדבר, העצב של לואיז מתחבר לעובדה שאנו יודעים שהיא איבדה את בתה. אך הסרט חותר נגד הרעיון הזה. למעשה הוא מנסה להעביר את הצופים תהליך דומה לזה של לואיז. הוא מבקש מאתנו ללמוד שפה חדשה, להבין שבסרט הזה ההתחלה והסוף כרוכים זה בזה. ציר הזמן אינו הולך קדימה בקו ישר אלא במעגלים. העתיד קשור לעבר. 'המפגש' מלא בסתירות פנימיות ומכוונות. הוא עוסק בתקשורת אבל הוא כתב חידה. הוא מבלבל ומתעתע ובכך הוא דורש לחפש מה מסתתר בתוכו. הצופים, כמו לואיז, בוהים במסך ומנסים להבין ולפרש את מה שנגלה מולם. אם יתמזל מזלם, אולי הם יקבלו פרספקטיבה אחרת על החיים שלהם.