היפ הופ שחור לבן
מאת: עמית צפריר
פלייליסט שירי היפ הופ שחורים/לבנים שאתם חייבים להכיר
Kendrick Lamar – Alright
Beastie Boys – Fight for your Right Blackstreet – No Diggity
Eminem – Lose Yourself
Mc Hammer – U Can't Touch This MACKLEMORE & Ryan Lewis – Thrift Shop Drake – Started from The Bottom
N.W.A – Straight Outta Compton
ay-Z – Hard Knock Life
Kanye West – Power
2Pac – Changes ft. Talent
על פי המסורת של הראפרים הלבנים, אלבומו הבא של אמינם היה אמור להיות כישלון, אבל זה לא קרה. שש השנים הבאות הניבו עוד ועוד הצלחות (אלבומו השני מכר 700 אלף עותקים בשלושה ימים וכך שבר את שיאם של הביסטי בויז) והוא למעשה כתב את שיר הראפ היחיד שזכה באוסקר. אמינם לא היה רק הראפר הלבן המצליח ביותר באותה תקופה, אלא הראפר המצליח ביותר בכלל. ההצלחה שלו פרצה את הדרך לראפרים לבנים שבאו בעקבותיו – Bubba Sparxx, ליל וייטי ואחרים שנכנסו למיינסטרים וזכו לחיבוק גם מהקהילה השחורה. עם זאת, אחריהם קם דור חדש שלא זכה לאותה קבלה – אמנים כמו איגי אזליה, פוסט מלון וליל דיקי סופגים אש על היעדר אותנטיות, גזענות ובורות בקשר לתרבות האפרו- אמריקאית. ניכר שהם נתפסים כמי שנעזרים בסממני זיהוי של תרבות ההיפ הופ המיוחסת לקהילה השחורה מבלי להבין את המקורות.
אולי מכיוון שההיפ הופ צמח בתוך עוני ומשבר בקרב בני נוער שחורים שחיפשו מפלט ופורקן, ניתן להבין איך הצליח אמינם לחדור לתוך הקהילה – גם הוא גדל בעוני, בדטרויט – מוקף ברוב אפרו-אמריקאי. אבל מה ההצדקה של איגי אזליה לכתוב ראפ? אולי מכאן העוינות כלפי ראפרים לבנים; Soul Kahn, ראפר בדימוס, אומר שתחושות הדחייה כלפי ראפרים לבנים קשורות בעיקר לבורותם בנושא. "זה מוזר," הוא מסביר. "אנשים לבנים, ואני ביניהם, חונכו לחשוב שאנחנו צריכים להרגיש תמיד בנוח בכל מקום ולהיעלב אם לא מקבלים את פנינו לשלום. אבל אם אתה חלק מקהילה שחוותה סטיגמטיזציה, אפליה או דיכוי, ומישהו שנראה כמו הגורם המדכא מנסה להיכנס לשורותיך – זה לא הולך לעבור בקלות."
היפ הופ צמח כקול של דור, ואין ספק שהוא ממשיך לחפש את דרכו, להשחיז את המילים ולחקור את גבולות הסגנון. הנושאים בהם עוסקים בשירי ראפ משתנים כל הזמן, וגם סגנונות ההפקה. הקליפים המתלווים לשירי ההיפ הופ המצליחים הם יצירות קולנועיות מורכבות (אני מזמינה אתכם לחקור את הקליפים של קנייה ווסט וקנדריק למאר). אולי במגמות של ימינו יש מקום לדור חדש שמפתח שפה משלו? כך או כך, בימים שבהם המתיחות בין לבנים לשחורים רק מתעצמת, אני תוהה מה יעלה בגורל האינטגרציה המוסיקלית.
אולי נוכל להתנחם בהבטחתו של קנדריק למאר – We gonna be alright
ב-4 ביולי ינחת הישר לבימת הבארבי בתל אביב אחד הראפרים החמים בסצנת ההיפ הופ בשנתיים האחרונות – ליל דיקי. שמו המקורי הוא דיוויד אנדרו בורד, בן למשפחה יהודית ממעמד בינוני גבוה בפנסילווניה ובוגר תואר בניהול עסקי. לעולם ההיפ הופ הוא התגלגל במקרה אחרי פרויקט מוצלח בעבודה.
בשנת 2017 כולם יודעים מהו היפ הופ ומה המקורות שלו, לפחות ברמה השטחית. ובאמת - הוא אינו שונה מקודמיו בתהליך הכניסה שלו למיינסטרים. כמו הבלוז, הג'אז והרוקנרול, גם שורשיו טבועים עמוק בתרבות האפריקאית (ולאחר מכן האפרו- אמריקאית), גם הוא צמח וגדל תחילה בין אפרו- אמריקאיים ובקהילות אפרו אמריקאיות סגורות – ונכנס למיינסטרים כשמוסיקאים לבנים נכנסו לעניינים.
התהליך היה למעשה זהה לתהליך שעבר הרוקנרול בשנות החמישים. בדיוק כמו הרוקנרול, גם על ההיפ הופ אמרו שזו אופנה חולפת (עוד לפני שחלוצי הז'אנר כגון שוגר היל גנג או גרנד מאסטר פלאש בכלל הוציאו את החומרים שלהם), ובדיוק כמו רוקנרול, גם ההיפ הופ היה שנוא על ידי הורים, שבאופן אירוני – ממש כמו שעשו ההורים של הדור הקודם – טענו שהיפ הופ הוא כלל לא מוסיקה.
עד אמצע שנות ה-80 חברות התקליטים של ההיפ הופ זכו בסך הכול להצלחה כלכלית. ביניהן "Def Jam Records" שהייתה המובילה בתחומה. ב-1985 הם החתימו להקת ראפ חדשה, שעד אותה שנה הייתה בכלל להקת פּאנק.
הלהקה, שהורכבה משלושה גברים לבנים, נקראה "הביסטי בויז" (The 'Licensed To Ill' ואלבומם הראשון )Beastie Boys שיצא בשנת 1986 היה לאלבום הבכורה שנמכר הכי מהר עד אז, בזכות מכירת 750 אלף אלבומים בששה שבועות בלבד.
על אף שרבים וטובים באותה התקופה כגון Public Enemy וNWS- הוציאו אלבומים במהלך השנים הבאות, אלבומם של הביסטי בויז נשאר אלבום הראפ הנמכר ביותר של שנות השמונים. באופן אירוני, Public Enemy שהיו חתומים באותו הלייבל עם הביסטי בויז, שרו את השורה "אלוויס היה גיבור לרבים, אבל – he never meant shit to me". הביסטי בויז הלכו למעשה בדרכו של אלוויס – נכנסו לתחום מוסיקלי שנשלט עד אז על ידי להקות שחורות ולקחו את כל הקופה.
אבל כאן הייתה תפנית. הצלחתם הראשונית של הביסטי בויז לא גרמה להשתלטות לבנה מוחלטת. נהפוך הוא, אלבומם השני היה לכישלון כלכלי (על אף שלימים הוגדר כיצירת מופת) וגרם לצניחה בפופולריות שלהם. למעשה, רק חמש שנים אחר כך התפרסם שוב ראפר לבן מצליח. היה זה ונילה אייס (Vanilla Ice) בשנת 1990 שהשיג הצלחה מסחרית מסחררת למשך שנה בלבד – שלאחריה יצא מאור הזרקורים ולא שב אליו עוד. כמעט כל הצלחתו התנקזה ללהיט אחד – 'Ice Ice Baby'. על אף ההצלחה של אלבום זה, הוא לא הצליח לייצר להיטים נוספים ושוב הייתה רגיעה בחזית הלבנה בעולם ההיפ הופ.
עד סוף שנות התשעים ההיפ הופ כבר היה נוכח ופופולרי במשך כשני עשורים, ומתוכו יצאו רק שלושה הרכבים לבנים מצליחים. בעוד ברוקנרול משנכנסו הרכבים לבנים לז'אנר הם ניכסו אותו לעצמם – בהיפ הופ החלה לחלחל האמונה שבאמת הגיע הז'אנר שהוא אפרו-אמריקאי בלבד, ולא נועד ללבנים - עד בואו של אמינם. הראפר הלבן מדטרויט פרץ בסוף 1999 עם אלבומו 'The Slim Shady LP'. עד אז אמינם היה ראפר כושל, אחרי ניסיון התאבדות אחד, התמכרות קשה לסמים וללא עבודה.
בנעוריו השתתף ב- Rap Battles וכך השתפשף כראפר, אבל פריצת הדרך המרכזית הייתה באולימפיאדת הראפ ב-1997, שם הגיע למקום השני.
מישהו העביר הקלטה שלו לד"ר דרה, מהאבות המייסדים של NWA – קבוצת היפ הופ מקליפורניה (שגם מזוהים כמי שהמציאו את תרבות ה-Gangsta Rap, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת). ד"ר דרה כל כך התלהב מההקלטה שהחתים את אמינם תוך ימים אחדים.
בתוך קהילת ההיפ הופ עלתה ביקורת על כך שד"ר דרה החליט לקדם ראפר לבן, עליה הגיב: "לא אכפת לי אם הוא לבן או סגול, אם זה בועט וזה טוב אני הולך לקדם את זה".