אין אחד שלא אוהב להיזכר בטיול הגדול, בעיקר בזמן הלימודים ובתקופת המבחנים. בדיוק כדי להחזיר מעט מן הקסם של התקופה ההיא הקמנו את הג'מלבי הנודד.
המפגש הראשון בין יזמי הפרויקט, אבישי אוברמן, נטע ריבלין, אלי קורמן, נוי גורסקי, הדס חוגי ונדב פורת, היה בגובה של 4,800 מטר בצפון הודו, בערב קפוא לקראת העלייה לפס. כמו הרבה ישראלים ישבנו יחד באווירה טובה של נגינה ורוקנרול ושם נולד הרעיון.
אחרי הטיול, נטע חזרה לארץ ושמעה על עמותת "רוח חדשה" שמעודדת יזמות בירושלים. וכך התאספנו, החבר'ה מהטרק בצפון הודו, לחשוב איך אפשר לשחזר את הפלא שקרה שם ולהפוך אותו ליזמה.
חשבנו מה חסר לנו בירושלים ובחיים והדבר הראשון שעלה לנו לראש הוא מלבי, כי זה טעים וכי אין מספיק ממנו בירושלים.
המטרה השנייה הייתה להביא לכאן את האווירה של הטיול. רצינו ליצור פלטפורמה שתאפשר למוזיקאים להיפגש, לנגן ולשיר יחד, שזו בעצם ההגדרה של ג'אם. שילוב הרעיונות יצר את "הג'מלבי" ויצאנו לדרך בעזרת "רוח חדשה".
הג'מלבי מתקיים כבר יותר מחצי שנה בימי שני אחת לשבועיים ("כל שני שני") במרחב של מרכז העיר, בפאבים ובבתים של סטודנטים.
לכל מפגש מגיעים אנשים ומביאים עמם כלי נגינה, אוכלים מלבי, מנגנים ונהנים.
האווירה שנוצרת במפגשים היא ייחודית – ישיבה במעגלים, על מחצלות או על כיסאות בר, מפגש של שכנים, פרצופים חדשים וישנים, אנשים שמעולם לא נפגשו פשוט באים ומנגנים יחד ויוצרים את התחושה הנינוחה שכולם חברים של כולם ושאין סיבה להתבייש מאף אחד, ממש כמו בהודו.
הג'מלבי הנודד
המקפצה
אנחנו מקווים להמשיך לצעוד בדרך זו, להפגיש בין מוזיקאים ואנשים שיבואו ושידברו, שינגנו ושיאכלו, שישירו ושיכירו אנשים חדשים, וכך ליצור קהילה חברתית בירושלים ופלטפורמה למפגש קל ונעים עם אנשים חדשים לצד מוזיקה טובה ומלבי טעים.
עד כה העלתה הקבוצה שתי הפקות רחוב, הראשונה "רחוב טבעי" בצומת פת והשנייה "פרט וכלל – במיקוד גוף האדם" מחוץ למרכז כלל.
בהפקה האחרונה אפשר היה למצוא עבודות מגוונות: שלהבת הייתה "אוזן קשבת" – ישבה על כיסא מכובד כשעליה ספוג גדול בצורת אוזן והאזינה במשך שלוש שעות למי שחפץ לדבר; ביתיה ועטרה יצרו דיאלוג עם העוברים ושבים על התאים המתים של חיינו והשפעתם על השקפותינו, בעזרת פאות שיער וגבס; זהבה הציגה לוח גדול שנשא את כותרת "I'm A Love״ ואנשים ברחוב כתבו עליו את אהבותיהם על פתקים; שירה פיסלה כפות רגליים מסיליקון וציפתה אותן בחול כדי לבטא את השבריריות הקיימת בבחירות בדרכים שונות בחיינו, ודניאלה יצרה קיר ממסגרות גרפיטי וצבע שבעזרתו היא ביקשה לבטא את המתרחש בעין הנפש של האדם.
חברות הקבוצה מקוות להעלות הפקה שתאפשר לחשוף מאות אנשים לתחומי האמנות השונים שהן עוסקות בהם: וידיאו-ארט, פיסול, משחק, צילום, גרפיטי ועוד.
