תכף בן 24, סטודנט לארכיטקטורה בבצלאל. בשנה הראשונה ללימודים הבנתי שבירושלים ובארץ בכלל אין מקום שנותן במה לאמנים צעירים ללא שם בתעשייה. יש אמנים מסוימים, אהובים ומוכרים, שמקבלים במה והשאר לא. לכולנו יש מה ללמוד זה מזה וחשבתי שיהיה כיף להיחשף לאמנות חדשה ומקורית. היה לי זמן, חשק ותשוקה, וישבתי לחשוב ולנסות להגדיר במילים איך אני רוצה לקדם יוצרים ואיך הפלטפורמה שאני רוצה להקים תיראה. רצו לי כמה אפשרויות בראש והשם קונטקסט נשמע לי מתאים. הרגשתי שאנחנו צריכים להיכנס לקונטקסט, למשמעות העמוקה שעומדת מאחורי יצירות אמנות.
התקשרתי לחברים וסיפרתי להם על הרעיון. אמרתי שזה ״הדבר הבא״, אבל הם לא הבינו על מה אני מדבר. ביקשתי מהם שישתפו אותי ביצירות אמנות שלהם כדי שאציג אותן, אבל מתוך שלושים אנשים שפניתי אליהם, רק חמישה נענו. זה היה מייאש. אף אחד לא האמין ברעיון, אבל לדברים כאלו לוקח זמן להצליח וידעתי שאסור להתייאש. התחלתי לפרסם יצירות, והלייקים והשיתופים מהחברים לא איחרו לבוא, אבל אחרי כמה שעות קיבלתי לייק ראשון מאדם שלא הכרתי. זה התחיל להתפשט.
הייתי מרותק למסך כמה ימים מסביב לשעון, ואחרי כמה שבועות העמוד תפס תאוצה גלובלית – אנשים מסין, מארה“ב ומאירופה התחילו להיות פעילים בו. בהמשך גם הוצאתי את קונטקסט מהעולם הווירטואלי לעולם האמתי, ובתוך חמישה חודשים נפתחו חמש תערוכות שונות, בתל אביב ובירושלים, שהאוצר שלהן היה אבנר אברהם. נוסף על התערוכות אני מקים דוכני מכירה של אמנות (של פוסטרים ושל גלויות) – כל אלו כדי לתת במה וחשיפה רחבה ליוצרים צעירים וכדי לאפשר להם להתפרנס מכישרונם.
מאחורי כל יצירה עומד אמן וזה העיקר. זאת זכות גדולה להיות שותף להתרגשות של האמנים ולהצלחה שלהם. לא חשוב לי איפה האמנים לומדים (אם בכלל), גילם והאסכולה שלהם, העיקר שהם יוצרים. יש לי רגש ועין כדי לזהות יצירה טובה, גם אם היא לא לטעמי האישי, אבל ברור שיש רף והאמנים נבחרים בקפידה. ניגשתי לקונטקסט מתוך הבנה שיש ריק. רציתי למלא את החסר וגיליתי שזה אפשרי. אני חושב שכולנו יכולים להזדהות עם הרצון להפוך את ירושלים לעיר שמדברת בשפה שלנו.
שחר נוף אגם
המקפצה
״הקמתי את קונטקסט כדי לתת במה לאמנים שמחפשים חשיפה, ובמת הפייסבוק התאימה בתחילת הדרך.״
